בנם של דינה ואברהם אלכסנדר הכהן. נולד ביום י' בתשרי, יום כיפור תשמ"ט (21.9.1988) בירושלים. הילד השמיני במשפחה שבה אחד-עשר ילדים. אח לישראל, נחמה, ברוך, יהושע, משה, זכריה, שלמה, פנחס, מרים ויהודה.

יונה אפרים, שכונה אפי, גדל במשפחה חרדית בשכונת רמות בירושלים. ילד חברותי שאהב לעסוק בעבודת כפיים. הוא למד בתלמוד תורה "צפנת פענח", ובהמשך בישיבה תיכונית ביישוב נחליאל שבבנימין.

אביו של אפי סיפר, שפעם הרב שלימד את בנו סיפר לו שהיה ויכוח בין אפי לחבר מהכיתה. למחרת ראה אותם מדברים כאילו כלום לא קרה. הרב שאל את אפי: "מה קרה שככה דברים השתנו?" אפי ענה לו שבתור כהן הוא חייב לברך כל אחד מישראל את הברכה 'אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה', וכך הוא ביקש שהקדוש ברוך יכניס בלב שלו אהבה לחבר הזה. מקרה זה מראה, סיפר האב, על כך שאפי הכיר באמת שהקדוש ברוך הוא עושה הכול!

לאחר סיום לימודיו התגייס אפי לצבא ושירת בחיל הנדסה קרבית.

כמי שהגיע לצבא מבית חרדי, הוא הוגדר כחייל בודד וקיבל מהצבא תמיכה חזקה, שהעצימה אותו והשפיעה עליו בהמשך לתמוך בעצמו בחיילים בודדים.

לאחר שחרורו מהצבא עבד כקבלן לעבודות עפר. הוא היה מקצוען בעבודתו ואהב אותה מאוד.

אפי נישא לשולמית והם התגוררו ביישוב זית רענן שבבנימין עם חמשת ילדיהם: אורי, יסמין, ריטה-רבקה והתאומים דוד ויהונתן. כאיש משפחה הוא היווה עבור אשתו בן זוג אוהב ומסור, ולילדיו היה אבא משקיען שאהב במיוחד לצאת איתם לטיולים.

בילדותו למד אפי מאביו להכין מצות לפסח בתוך הבית. הוא המשיך את המסורת הזו בכך שהזמין את אביו לביתו להכין איתו ועם הילדים שלו מצות, ובכך העביר את החינוך למצוות מאבא לבן.

בזכות כישרונו ליצור עבודות מעץ, הוא בנה במו ידיו את ביתו ואת רוב הרהיטים. גם את הקרוואנים ואת התשתיות במקום מגוריו בנה בעצמו.

אפי היה פעיל בגדוד ההגנה המרחבית (הגמ״ר) של אזור בנימין ונודע כאדם מוכר ואהוב בכל סביבתו. אדם שקט שחי בפשטות ונהג לומר: "זה לא משנה הדרגה, זה משנה מה אתה עושה עם זה". במקום לדבר על דברים, פעל כדי שהם יקרו.

סיפר חברו: "אפי היה חבר אמיתי. תמיד בא לעזור כשהיה צורך, גם כאשר זה לא היה נוח. הוא היה מהאנשים שלא מפחדים מעבודה קשה, אנשים שרואים הר שצריך להזיז, ופשוט מזיזים".

חבר נוסף סיפר: "ביקשתי מאפי שיבצע אצלי עבודה בחצר ליישר קצת את שטח הכניסה לבית. אבן אחת בלטה מעט בחצר ולא הצלחתי להוציא אותה בצורה ידנית... מי שמכיר את אפי היטב יודע שאם רוצים לאתגר אותו צריך להגיד לו שהוא כנראה לא יצליח לבצע את המשימה. פניתי אליו בחיוך ואמרתי לו, 'אפי, נראה שלא תצליח להוציא את האבן הזאת. היא יושבת עמוק-עמוק באדמה'... כמובן שלא חלפו מספר שניות ואפי התביית על האבן למשך זמן רב, ועד שלא חילץ אותה בשלמותה מתוך האדמה לא עזב אותה לרגע... כזה היה אפי: "תנו לי משימות קשות, תנו לי משימות מורכבות - שם אני אהיה".

אפי השתוקק ללמוד על דברים חדשים. כ"תולעת ספרים" הירבה לקרוא. בביתו החזיק ספריה שבה היו מאות ספרים בתחומים רבים ומגוונים.

הוא אהב מאוד לפנק אנשים במטעמים שבישל עבורם והתמחה בהמצאת מאכלים חדשים. מנת הדגל שלו הייתה שווארמה מלב בקר. הוא חלם להקים מפעל להכנת בשרים מעושנים ובאמצעותו לפנק כמה שיותר אנשים.

תשומת לב מיוחדת הקדיש לחיילים בודדים, שנגעו לליבו כמי שהיה בעצמו חייל בודד בעברו. הוא היה בין המקימים של קבוצת אנשים שדאגה לפנק את החיילים הבודדים בארוחות בשר מפוארות ביום העצמאות. הבשרים היו מוגשים לחיילים על גבי פלטות עץ מיוחדות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום 12.10.2023 אפי גויס למילואים ושירת בחיל הרגלים כמפעיל ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) באוגדת עזה.

את משימותיו ביצע במקצוענות, נתן את כל-כולו ופיתח שיטות עבודה חדשות ומועילות. הוא היה חדור מטרה ואמונה בשירותו הצבאי וראה בו שליחות. למשפחתו סיפר על תחושת הסיפוק האדירה ששיש לו ועל האושר שהסבה לו השתתפותו בלחימה. "הוא שמח שיכול להחזיר משהו למדינה שלנו ולעזור לעם ישראל בשעת צרתו", סיפרה אימו.

מדי יום, לאחר שסיים את משימותיו הצבאיות ברצועת עזה, עלה על האופנוע שלו ונסע לביתו כדי לאכול ארוחת ערב עם אשתו וילדיו, שהיו כל עולמו.

ביום 28.10.2025, כאשר עבד ברפיח על המחפר (באגר) שאותו תִּפעל, בזמן חשיפת מנהרת טרור, מחבל ירה בו ואפי נהרג.

רב-סמל יונה אפרים פלדבאום נפל בקרב ביום ו' בחשוון תשפ"ו (28.10.2025). בן שלושים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ושתי בנות, הורים, שמונה אחים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

אחיו סיפר שכאשר היה פצוע, ברגעיו האחרונים, החל אפי לזמזם מנגינה. היו שזיהו את המנגינה כאחת מזמירות השבת והיו שזיהו אותה כַּמנגינה המלווה את הכלה אל חתנה בשעת החופה. בהלווייתו שרו זמירות שבת.

ספדה לו אשתו: "אפי תמיד אהב לשאוף גבוה. הוא תמיד רצה להתקדם וללמוד עוד ומצא את הדרך גם כשלא הכול הלך כפי שתוכנן. בזמן האחרון הוא אמר לי שהוא רוצה למצות את החיים. לא רק לשרוד אותם אלא לחיות אותם. הוא לימד אותנו ונתן לנו את הכוחות להתמודד, לצמוח ולשאוף לעוד... אפי תודה על כל המתנות".

אימו ספדה לו: "אפי איש של מבט. במבט אחד הוא היה יכול להסביר דברים עמוקים ברגש אמיתי. בעיניים שלו הוא אמר כמה שהוא אוהב אותי ואני הרגשתי את האהבה הזאת".

אביו של אפי סיפר שבנו אמר לו שהעולם הזה זה אמצעי להגיע לעולם הבא והוא לא מפחד למות. האמירה הזאת מאוד מחזקת מאוד את האבא באהבה לבנו ובאמונה בקדוש ברוך הוא.

ספד לאפי אחיו: "הייתה בך נעימות מיוחדת - הנתינה וההתנדבות שבאה עם צניעות ובריחה מכבוד. בכל מקום שאני מסתכל מדברים על הגבורה שלך מצד אחד ועל ההתנדבות מצד שני. אצלך הם לא היו הפכים אלא השלימו את פסיפס החיים שלך".

אפי מונצח באתר האינטרנט "ממוריז+" ובאתר של מועצה אזורית מטה בנימין.

הוקם אתר לזכר אפי - https://www.effifeldbaum.com.